השפעתם של גורמים אקסוגניים על תוצאותיה העסקיות של קבוצת "חפציבה דיור ואחזקות בע"מ"

להלן רשימת גורמים בסביבה העסקית והמקרו כלכלית בה פעלה קבוצת חפציבה שסביר והיו להם השפעה עליה:

1. מצב פוליטי - למדיניות הכלכלית של ממשלת שרון בשנת 2003 הייתה השפעה על פרמטרים כלכליים ועל המשך יישומה של התוכנית החירום הכלכלית להוצאת המשק מהמיתון.
2. מצב המשק הישראלי - השנים הראשונות של המילניום החדש התאפיינו בהאטה, דשדוש, מיתון ואי וודאות כלכלית של המשק הישראלי (בעיקר עקב התפוצצות בועת הדוט.קום), כמשתקף במדד "נדל"ן ובינוי" (בנקודות) החל משנת 1998 במחירי 04/1998 של מדד תשומות הבנייה:

*הנתונים ההיסטוריים (לפני שנת 2000) הושגו בעזרתה האדיבה של ספרנית מהספרייה לכלכלה באוניברסיטת בר אילן, שבצניעותה הרבה העדיפה שלא אציין את שמה.
עם זאת, שנת 2005 הסתמנה כשנה חיובית מאוד למשק הישראלי (הציטטות לקוחות מהסקירה המקרו כלכלית של אגף כלכלה ומחקר במשרד האוצר):
א. גידול בצמיחת התוצר והתוצר העסקי – "התוצר גדל בשיעור של 5.2 אחוזים והתוצר העסקי צמח ב 6.7- אחוזים".
ב. גידול בצריכה הפרטית – "הצריכה הפרטית גדלה בשנת 2005 בשיעור של 3.9 אחוזים".
ג. גידול בצריכה הציבורית – "הצריכה הציבורית גדלה בשנת 2005 ב-2.2 אחוזים".
ד. קיטון בחוב הציבורי – "בשנים 2005-2004 בשל הגידול בפעילות הכלכלית שהביא לגידול בהכנסות הממשלה מצד אחד והגבלת הוצאות הממשלה מצד שני חלה ירידה ניכרת בנטל החוב הציבורי – 105.4 אחוזי תוצר בשנת 2004 ולכ-102 בשנת 2005".
ה. גידול בהשקעות בנכסים קבועים – "סך ההשקעות בנכסים קבועים גדלו בשנת 2005 ב 1.7-אחוזים תוך עלייה של 3.8 אחוזים בהשקעות במכונות, ציוד וכלי תחבורה, עלייה של 9.7 אחוזים בהשקעות בנכסים שאינם מוחשיים וירידה של1.2 אחוזים בהשקעות בבנייה".
ו. גידול ביצוא – "מגמת ההתרחבות של היצוא נמשכה גם בשנת 2005 (6.6 אחוזים במונחים ריאליים, לרבות עלייה של 8.0 אחוזים ביצוא ללא יהלומים וחברות הזנק)".
ז. גידול במספר המועסקים – "הצמיחה המהירה של התוצר העסקי, יחד עם החלטות הממשלה להפחית את מספרם של העובדים הזרים ולהחמיר את התנאים לקבלת דמי אבטלה וקצבאות הבטחת הכנסה, תרמו להגדלת מספר המועסקים הישראלים ולעלייה בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה. שיעור האבטלה, שהגיע לשיא של 10.9 אחוזים במחצית השנייה של 2003, ירד בצורה משמעותית בשנים 2005-2004".
3. מצב בטחוני - ההרעה במצב הביטחוני, בעיקר עקב פרוץ האינתיפאדה השנייה, "אינתיפאדת אל-אקצא", בחודש ספטמבר 2000, גרמה למחסור בכח אדם מקצועי, לרבות התייקרויות שכר אשר הובילה להתייקרות הבנייה. להלן ציטטה הלקוחה ממסמך רקע לדיון בנושא עובדים זרים בענף הבנייה שנכתב ע"י מרכז מחקר ומידע של הכנסת:
"בעקבות שרשרת אירועים ביטחוניים הוטלו סגרים על השטחים; אלה שיבשו בצורה חמורה את הגעת הפלסטינים לעבודה בישראל, ובענפי הבנייה והחקלאות נוצר מחסור חמור בעובדים."
וכן:
"בפנייה ליו"ר הוועדה לבחינת בעיית העובדים הזרים טען יו"ר התאחדות הקבלנים כי יש מחסור חמור בפועלי בניין מקצועיים בישראל. לדבריו, כ-200,000 מהעובדים הישראלים שעובדים בענף הבנייה כיום אינם עוסקים בעבודות "רטובות", ובשל כך נוצר מצב שבו העובדים הישראלים תלויים בראש ובראשונה בעבודתם של העובדים הזרים. על-פי התאחדות הקבלנים, הניסיונות לגייס עובדים ישראלים מקרב המובטלים לא מספקים את הצרכים המיידיים."
4. מדיניות הממשלה - בשנת 2001 הגיע שיעור העובדים הזרים מכוח העבודה בישראל (ללא עובדים פלסתינים) לשיא של כ-11%, בעוד שבמדינות ה-OECD (שישראל עתה חברה בו) עמד הממוצע על כ- 5% מכוח העבודה. במסגרת החלטת הממשלה מס' 1141 מיום 24 בדצמבר 2001, שעניינה צמצום העסקת עובדים זרים, הוחלט על הקמתו של צוות בין-משרדי לגיבוש מכרז למתן זיכיונות להעסקתם הזמנית של עובדים זרים על ידי מספר מוגבל של חברות. דבר זה גרם לקיטון בכח האדם הזמין לבנייה ולגידול בעלויות השכר (עפ"י נתוני משרד העבודה, קרוב ל-70% מהעובדים הזרים הרוויחו מתחת לשכר המינימום, חוו הלנת שכר ניכויים בלתי חוקיים ועוד), שהובילו לעלייה בעלויות הבנייה עקב כניסה מחודשת של עובדים ישראלים לענף (להלן ציטטה מדוח ועדת אנדורן: "ההשלכות השליליות המרכזיות שיש לתופעת העובדים הזרים על שוק העבודה הישראלי הינן הירידה בשכרם של העובדים הישראלים בענף שבו מועסקים עובדים זרים, החלה כבר בטווח הקצר, וכתוצאה מכך - דחיקת עובדים ישראלים אל מחוץ לאותו ענף, בטווח הבינוני והארוך, תוך הגברת האבטלה בקרב העובדים הישראלים. לנוכח סוג העבודות שמבצעים העובדים הזרים, שהן עבודות ברמות שכר נמוכות, נדחקים בעיקר עובדים ישראלים בעלי רמת השכלה נמוכה, המתקשים להשתלב מחדש בשוק העבודה וחלקם נאלצים להישען על מערכת הבטחון הסוציאלי, וכפועל יוצא מכך גדלה ההוצאה הציבורית בהקשר זה").
5. מדיניות המימון הבנקאי – בשנת 2004 חלה ירידה בנטילת אשראי ע"י הקבלנים ממערכת הבנקאות. הסיבה לכך היא שהיחס בין האשראי הכולל לענף הבניה לסך האשראי לציבור מטעם הבנקים התקרב לרמה של 20%, רמה המחייבת עפ"י הוראות הפיקוח, הפרשה לחובות מסופקים. קירבה לתקרה זו גורמת לסינון קפדני יותר של פרויקטים ומקשה במיוחד על חברות נדל"ן קטנות לגייס כסף. עם זאת, באותה שנה עלו החלופות באמצעי מימון חוץ-בנקאיים, כדוגמאת אג"ח, שעליהן מנויה קבוצת חפציבה.
6. שער ריבית בנק ישראל – לשער ריבית זה השפעה ישירה על שער הריבית למשכנתאות שלו השפעה ישירה על הביקושים לדירות מגורים. יש לציין כי בתקופת פעילות קבוצת חפציבה שער הריבית היה במגמת ירידה, למעט בשנת 2002 בה ננקטה מדיניות מונטרית מרסנת חריפה עקב התגברות הציפיות לאינפלציה ובזכות העובדה שעבר "מספק" זמן מאז חתמו נגיד בנק ישראל, שר האוצר וראש הממשלה על הסכם לפיו בנק ישראל יוריד את הריבית במידה גלויה ובלתי צפויה לחלוטין. להלן התפתחות ריבית בנק ישראל במהלך התקופה הרלוונטית:
מרץ-02 4.4
אפריל-02 4.4
מאי-02 4.6
יוני-02 6.46
יולי-02 9.1
אוגוסט-02 9.1
ספטמבר-02 9.1
אוקטובר-02 9.1
נובמבר-02 9.1
דצמבר-02 9.1
ינואר-03 8.9
פברואר-03 8.9
מרץ-03 8.9
אפריל-03 8.7
מאי-03 8.4
יוני-03 8
יולי-03 7.5
אוגוסט-03 7
7. מחירי חומרי הגלם – למחירי חומרי הגלם השפעה ישירה על מחירי הבנייה (ובעיקר עלויות השכר, שלהם כ-40% ממדד תשומות הבנייה) שלהם השפעה על מחירי הדירות למגורים. בנושא זה יש לציין כי בעבר הוצמדו כלל חוזי הרכישה למדד תשומות הבנייה, אך כיום הקבלן מאפשר לקונה לבחור האם ברצונו להצמיד למדד תשומות הבנייה, למדד המחירים לצרכן או לשער דולר.
8. שער החליפין – לשער החליפין של מטבעות זרים מול השקל השפעה ישירה על התוצאות העסקיות של הקבוצה, שכן חלק מגורמי הייצור וחומרי הגלם היו מיובאים. בתחילת 2002 עלה שער החליפין במידה ניכרת לאחר תקופה של קיפאון, ריבית גבוהה ואי ודאות כלכלית וביטחונית. גורם זה כמובן רק הזיק לקבוצה.

האם כשלו רואי החשבון המבקרים של קבוצת ''חפציבה דיור ואחזקות בע''מ''?

אתחיל בציטוט כונס הנכסים הרשמי והמנהל המיוחד מהדוח המיוחד שהגיש בנושא:

"פרשת קריסתה של קבוצת חפציבה הינה פרשה סבוכה, שגם היום רב הנסתר בה על הנגלה. המדובר ככל הנראה בקריסתה הגדולה ביותר של קבוצת בנייה שאירעה עד היום בישראל, ובפרשה שיש ושעוד עשויות להיות לה השלכות רוחב חמורות על ענף הבנייה בישראל, ובמידה כזו או אחרת גם על הכלכלה והחברה במדינה".

לאחר התפוצצות הפרשה שמם של רואי החשבון עלה תדיר בסיטואציות נעימות ובעיקר נעימות פחות. אין דעה אחת מכרעת לכיוון האם כשלו רואי החשבון אם לאו, ועל כן אבאר את שתיהן.
להלן מכלול הסיבות מדוע יש תימוכין וסימוכין לדעה כי רואי החשבון המבקרים בפרשת חפציבה כשלו:
ראשית, למרות ההפניה המצויה בדוחות הכספיים לשנת 2006 באשר למצבה העגום של חפציבה חופים לא נרשמה אזהרה בדבר מוסכמת העסק החי, דבר שיכול היה להתריע על העתיד לבוא ולמזער את מימדי ההונאה.
שנית, כמופיע בדוח הבודק החיצוני ממשרד בר-לב (סימוכין 32256), החל מיום 1.4.07, יום לאחר סגירת המאזן של הרבעון הראשון של חפציבה ג'רוזלם גולד (חברה בתוך הקבוצה), בוצעו כ-50 משיכות בסך 70 מיליון ש"ח (ממצאי החקירה של רשות ני"ע העלו, כי מעשי המרמה ומשיכות הכספים התבצעו גם ברבעון הראשון של אותה שנה). כאשר מתבצעים אירועים מהותיים המצביעים על תנאים שהתעוררו לאחר תאריך המאזן ועד לחתימת הדוחות הכספיים, אין להביאם בחשבון בדוחות הכספיים של השנה הנוכחית אך יש להסתפק בביאור מילולי (תקן חשבונאות IAS 7). עם זאת, הדוחות של חפציבה ג'רוזלם גולד, שהתפרסמו ביום 30 במאי 2007, לא שיקפו את האירועים שקרו לאחר תאריך המאזן. במידה והיו משקפים כהלכה אירועים אלה, ייתכן כי העברות הכספים המסיביות היו נקטעות באיבן, הנזק לקבוצה היה קטן וכלל המעילה הייתה נחשפת בשלב מוקדם יותר.
שלישית, מבקר הפנים הינו המתריע על כך שנוהלי החברה, אשר מטרתם לשמור על נכסיה ועל התנהלותה התקינה, ייושמו. העובדה כי היקף הביקורת הפנימית בחברה הציבורית, חפציבה גלובל (חברה בתוך הקבוצה), הסתכם לכדי 40 שעות שנתיות בלבד ובחפציבה חופים אפילו לא היה קיים, מלמדת כי על רואי החשבון המבקרים היה לבחון ולשקול מחדש את כלל תכנית הביקורת לאור נתון חשוב זה.
רביעית, טרם קריסת קבוצת חפציבה "נדלקו" נורות אדומות רבות, כגון העברות כספים בין החברות השונות ועסקאות עם בעלי שליטה, שהתרחשו בעיקר בחפציבה ג'רוזלם גולד, אשר מרבית עסקיה מתמצים בבניין אחד להשכרה.
להלן מכלול הסיבות מדוע יש תימוכין וסימוכין לדעה כי רואי החשבון המבקרים בפרשת חפציבה לא כשלו:
ראשית, אליבא דנשיא לשכת רואי החשבון לשעבר, רו"ח ראובן שיף, הדוח המסוקר האחרון של חפציבה חופים היה לחודש מרץ 2007, ונכון לאותו תאריך, לא היה מקום להערת העסק החי אלא להפניית תשומת לב למצבה התזרימי של החברה:

"אנו מפנים את תשומת הלב לאמור בביאור 1 ב' בדבר גרעון בהון של החברה ותזרים המזומנים השלילי מפעילות שוטפת ולאמור בביאור 1ג' בדבר אי קבלת כל ההסכמות להעברת הזכויות בפרויקט חופים לחברה מבעל קרקע ותאגידים בנקאיים, ובדבר תכניות הפעולות של החברה במידה ולא תתקבלנה ההסכמות כאמור".

רו"ח שיף מפנה אצבע מאשימה לשני גורמים עיקריים: האחד, הדירקטוריון אשר היה אמור להתייחס בכובד ראש להערה זו. הדירקטוריון, לדעתו, לא היה מעורה בחברה כנדרש בשל התכנסותו אחת לרבעון, בעוד שההתכנסויות אמורות להיות תכופות יותר. השני, הרשות לני"ע, אשר ערכה בדיקות בניסיון לאתר כשלים, אך העלתה חרס בידה.
שנית, רואי החשבון המבקרים פעלו עפ"י הכללים החשבונאיים המקובלים ואין אפשרות להאשימם בדבר הפרה של הוראה כזו או אחרת כל עוד הפעולה הינה סבירה ("הסטנדרט הכפול") . הדבר מופיע בתקנות רואי חשבון (דרך פעולתו של רואה חשבון), התשל"ג - 1973 ומהווה חזקת תקינות:

"מי שפעל בהתאם לתקן, להוראה או להנחיה של לשכת רואי חשבון בישראל, שאינם סותרים במפורש או מכללא תקנה מתקנות אלה, רואים אותו כאילו פעל בהתאם לתקני ביקורת מקובלים, אלא אם יוכח כי פעולתו בנסיבות שבהן נעשתה לא הייתה סבירה".

בהקשר זה "פעולה סבירה" משמעה, כי רואה החשבון נקט בפעולות אשר אינן חייבות להסיר את הסיכון, אלא שסביר לנקוט בהם. ייתכן שרואה החשבון ינהג במקצועיות סבירה, ואף על פי כן לא יצליח בזיהוי ההונאה, שכן טיבן של הונאות הוא שנעשה מאמץ להסתירן. השופטת גילאור בפס"ד מגאסון תחמה את גבולות אחריותו של רואי החשבון המבקרים באומרה כי:

"אין זה מתפקידו של רואה החשבון למנוע הונאות, אולם הוא כן נדרש לנקוט בנהלי ביקורת שיבטיחו במידה סבירה של בטחון כי יזוהו מצגי שווא שמקורם בהונאות ואשר הינם מהותיים לדוחות הכספיים".

שלישית, רואי החשבון המבקרים לא העלו חשד בקיומה של הונאה או תרמית, שכן נקודת המוצא של בדיקת אחריותו של רואה החשבון המבקר בפרשות מעילה, היא שהוא לא שוטר - אין זה מתפקידו לבלוש ולחקור מעילות. פער הציפיות והדעה אודות הגדרת תפקידו של רואה החשבון בקרב הציבור מכתיב לעיתים את הטון בתביעות נגדו, אך אין הדבר מלמד שכך הם פני הדברים.