על המשטים לעזה

מדינת ישראל נלחמת על זכות קיומה ועל קיומה מאז ראשית הקמתה. מדינת ישראל נתונה לטרור אסלאמי עולמי המבוצע ע"י ארגונים פלסטינים (כגון: חמאס, ג'יהאד, גדודי חללי אל אקצא), ע"י ארגון אל קאעידה, ע"י ארגון חיזבאללה וע"י כל המבקש לפגע בה. גם מדינות העולם החלו להרגיש על בשרם את הטרור האסלאמי העולמי שהתגבר בעיקר לאחר אירועי 11/9.אירועי המשטים האחרונים מעוררים דיונים קשים בחברה הישראלית ובעולם כולו. לפתע כולם נהיו כתבים צבאיים, מנתחי אירועים ביטחוניים ויועצים בכירים למטכ"ל. אינני מתכוון לבקר את פעילות צה"ל במשט הטרור "מרמרה" משתי סיבות עיקריות: האחת, שאינני יודע את כל מהלך העניינים ואת השיקולים המבצעיים שנלקחו בחשבון בזמן ההשתלטות; והשנייה, שאני סומך על צה"ל, הצבא המוסרי ביותר בעולם, שיבצע את תחקיריו עד תום ויפיק את המסקנות וההמלצות הדרושות.
למרבה הצער, אירועי המשטים האחרונים גרמו לצה"ל לאבד לחלוטין את כוח ההרתעה שלו, את הביטחון העצמי שלו, את יכולת התמרון והפעולה שלו, את הלגיטימיות שלו, את ההצדקה המוסרית שלו, את הזכות הקיומית שלו ונראה שגם את יכולת המקוריות והחשיבה היצירתית שלו.

הלחץ הבין לאומי גורם למדינת ישראל ל"רעידות ידיים" רבות שביניהם: שחרור כלל הפעילים הטורקים (כולל אלה שהוכח שפגעו בחיילינו) והטסתם על חשבוננו, וויתור על זיהוי וביצוע ניתוחים לאחר המוות בגופות ההרוגים וערעור ההצדקה שמאחורי הטלת הסגר הימי – כל זאת בגלל משט מסכן אחד. כמעט שאינני מכיר מדינה שלא גינתה באופן ישיר או עקיף את מדינת ישראל בגין אירועי המשט - ארה"ב, יוון, דרא"פ, וייטנאם, ונצואלה, איראן, לבנון, סוריה, טורקיה ועוד רבות אחרות. אפילו מדינות אנונימיות, כמו ניקרגואה, "עלו על הגל" וניתקו עימנו את היחסים הדיפלומטיים, כאילו היה לנו יחסים כאלה לפני כן. הדבר מוכיח שוב ושוב כי כל כיתוּת הרגליים והביקורים הרבים של שר החוץ, של נשיא המדינה ושל אח"מים נוספים במדינות זרות כדי לקדם את הקשרים האסטרטגיים, הכלכליים והידידותיים עימם לא עוזרת רבות כאשר מדובר באינטרסים צבאיים-ביטחוניים של ישראל.

המלצתי היא שעל מדינת ישראל לדבר בטון אחיד, אסרטיבי, ברור, שאינו משתמע לשני פנים והחלטי – הטיפול בכל ספינה שתנסה לשבור את הסגר הימי על עזה חייב להיות אחיד. דרך הפעולה לעומת זאת תהיה פרטנית בהתאם לאופיו של המשט (גודל, עוינות, אישים בכירים וכו') ושום פרטים נוספים הנוגעים לביטחון לאומי לא ייחשפו לתקשורת חוץ מהתוצאה הסופית. הסיבה לכך היא שארגונים פרו-פלסטיניים נוהגים להשתמש במידע הרב ומעוותים אותו, כמו בדוגמה הבאה: "אני שונא ערבים [שמתארגנים ומשתפים פעולה עם מדינות אויב כנגדנו]" - שימו את הסוגריים היכן שתחפצו. ובינינו, לא צריך הוכחות רבות או חותכות כדי לשכנע את העולם שמדינת ישראל אשמה במצב.
אסור לנו בשום פנים ואופן להתפשר בענייני ביטחון לאומי, ועל כן אסור לנו להתקפל עקב לחץ בין לאומי כזה או אחר. בגלל הגמגום של מדינת ישראל בעניין זה נוצרה לגיטימציה למשטים נוספים, לספינות טורקיות ואיראניות להגיע לארץ, להעלאת סוגיית הסגר הימי בעזה למועצת הביטחון ולדיונים באו"ם ולהסרתו של הסגר הימי על עזה. אם מדינת ישראל לא תנקוט בצעד ברור ותגבש מדיניות אחידה והחלטית הרי שזהו הסוף של הסגר הימי שאותו הטילה על רצועת עזה ומשם קצרה הדרך לקיצה.

"הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" (במדבר כג, ט).

על השפעת הריכוזיות

מאמר זה יתאר את השפעת הריכוזיות על ניהול משקי תקין בכלל ועל המשק הישראלי בפרט.

עפ"י הגדרת מילון רב מילים (יעקב שויקה), ריכוזיות היא: "התרכזות העוצמה הכלכלית במשק או בענף משקי מסוים בידי מספר מצומצם של קבוצות בעלות. המונח המלא: ריכוזיות כלכלית".

עפ"י דו"ח בנק ישראל לשנת 2009, פרק "המערכת הפיננסית ויציבותה", סכנת הריכוזיות מתבטאת בכך שקיים סיכון מערכתי לקריסה של מערכת פיננסית או שוק בשלמותו ולא של רכיבים בודדים. ועל כן, בבוא הממשלה לבחון האם מוסד כלשהו מצריך התערבות ציבורית (ראה מקרה AIG) יש לשאול 2 שאלות עיקריות:
1. האם המוסד "גדול מידי כדי ליפול" (Too big to fail)?
2. האם המוסד "מורכב מידי כדי ליפול" (Too complex to fail)?
עפ"י הדו"ח, סיכון מערכתי אינו ייחודי למוסדות או שווקים פיננסיים, אך ההיסטוריה מלמדת כי הסיכון המערכתי של תאגידים ריאליים (לא פיננסיים) מצומצם למדי ואינו מפליג מעבר לפגיעה נקודתית במשקיעים, במועסקים, בספקים ובלקוחות.
הדו"ח קובע כי המשק הישראלי הוא דוגמה קלאסית אך ייחודית לסביבה משקית החשופה לפעילות ענפה של קבוצות עסקיות – בעשור האחרון כעשרים קבוצות עסקיות ממשיכות לשלוט בחלק ניכר מהמשק הישראלי (כ-25% מהחברות הציבוריות וכמחצית מנתח השוק). דבר זה מסווג אותה כמדינה ריכוזית מאוד ומעמיד אותה מבחינת הדירוג בסמיכות למדינות מתפתחות.

הדו"ח מפרט מס' מאפיינים עיקריים של הריכוזיות בישראל:
1. רשת הדוקה של קשרי גומלין בין המגזר הבנקאי לקבוצות העסקיות.
2. מערכת ענפה של קשרים בין קבוצתיים, המתבטאת בבעלות משותפת או בישיבה בדירקטוריונים של חברות רבות.
3. אופי השליטה בקבוצות העסקיות הוא משפחתי.
לאור המצב הבעייתי (ראה מעצר בכירי קרטל הלחם לפני כמה ימים) פורש הדו"ח פתרונות שונים המותאמים למשק הישראלי:
1. להגדיר באופן משפטי את המונח "קבוצה עסקית".
2. להגביר את חובת הדיווח אשר לפעילותן העסקית של הקבוצות הן ברמת המיקרו (ברמת החברות המסונפות) והן באמת המקרו (ברמת הקבוצה).
3. הטלת מס דיבידנד על העברות הון בין החברות השונות.

רשות ההגבלים העסקיים היא המפתח החוקתי שהוקם לכל הפלונטר דלעיל. הרשות הוקמה בשנת 1994 מכוח סעיף 41א ל"חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח - 1988", ותפקידה הרשמי הוא שמירת התחרות החופשית במשק.
רשות הגבלים עסקיים חזקה היא מפתח בהתפתחות כלכלית תקינה ותפקידה היא למנוע מצבים של כשל שוק אשר עלולים לפגוע במשק שהם כדלקמן:
1. מונופולין – מצב בו יותר ממחצית מכלל אספקת נכסים או מכלל רכישתם, של יותר ממחצית מכלל מתן שירותים או מכלל רכישתם מרוכזים בידיו של אדם אחד. מונופולין עלול לפגוע במשק באחד או יותר מהמצבים הבאים:
1.1 קביעה של רמת מחירי קניה או מכירה בלתי הוגנים של הנכס או של השירות שבמונופולין.
1.2 צמצום או הגדלה של כמות הנכסים או היקף השירותים המוצעים ע"י בעל המונופולין, שלא במסגרת פעילות תחרותית הוגנת.
1.3 קביעת תנאי התקשרות שונים לעסקאות דומות אשר עשויים להעניק ללקוחות או לספקים מסוימים יתרון בלתי הוגן כלפי המתחרים בהם.
1.4 התניית ההתקשרות בדבר הנכס או השירות שבמונופולין בתנאים אשר מטבעם או בהתאם לתנאי מסחר מקובלים אינם נוגעים לנושא ההתקשרות.
על המונופולין חלות הגבלות מספר כדלקמן:
1.1 לסרב סירוב בלתי סביר לספק או לרכוש את הנכס או השירות שבמונופולין.
1.2 לנצל לרעה את מעמדו בשוק באופן העלול להפחית את התחרות בעסקים או לפגוע בציבור.
2. הסדר כובל – הסדר הנעשה בין בני אדם המנהלים עסקים, לפיו אחד הצדדים לפחות מגביל עצמו באופן העלול למנוע או להפחית את התחרות בעסקים בינו לבין הצדדים האחרים להסדר, לבין חלק מהם או בינו לבין אדם שאינו צד להסדר בענייני מחירים, רווחים, חלוקת השוק לפי מקום העיסוק, כמות הנכסים או השירותים שבעסק וכו'. הסדר שכזה הוא אסור, אלא אם כן קיבל מבית הדין להגבלים עסקיים אישור.
3. מיזוג חברות – לרבות רכישת עיקר נכסי חברה בידי חברה אחרת או רכישת מניות בחברה בידי חברה אחרת המקנות לחברה הרוכשת יותר מרבע מהערך הנקוב של הון המניות המוצא, מכוח ההצבעה, מהכוח למנות יותר מרבע מהדירקטורים או השתתפות ביותר מרבע ברווחי החברה. הרכישה יכול שתהא במישרין או בעקיפין או באמצעות זכויות המוקנות בחוזה. מיזוגים העונים על תנאים מסוימים אמורים לקבל את אישור הממונה להגבלים עסקיים.

במאמר הבא אציין את הטענות בעד ונגד הריכוזיות באופן כללי – טוב או רע ליהודים?

דוגמה לחוזה רכישת דירה מקבלן

כהמשך ישיר למאמרי הקודם בנושא, להלן דוגמה לחוזה רכישת דירה קלאסי מקבלן בדגש על סעיף הצמדת התשלומים.
יש לציין כי ההצמדה בחוזה נתונה לשיקול דעתו של הקבלן והוא רשאי לשנותה טרם חתימת החוזה (אין המדובר בחוזה אחיד).

רכישת דירה מקבלן - הצמדה למדד המחירים לצרכן או למדד תשומות הבנייה למגורים?

בבואנו לרכוש דירה שטרם נסתיימה בנייתה מקבלן מתעוררות 2 שאלות פיננסיות עיקריות:
1. מהי דרך התשלום המשתלמת והנוחה ביותר?
2. מהו אופן פריסת התשלומים והצמדתם הכדאית ביותר?
מאמר זה ינסה לתת מענה לשאלה השנייה בסוקרו את שתי דרכי ההצמדה העיקריות בבואנו לפרוס את התשלומים לקבלן - הצמדה למדד המחירים לצרכן והצמדה למדד תשומות הבנייה למגורים.

הגדרת מדד המחירים לצרכן (מאת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – למ"ס):
"המדד מודד את אחוז השינוי החל במשך הזמן בהוצאה הדרושה לקניית "סל" קבוע של מצרכים ושירותים, המייצג את התצרוכת הממוצעת של משקי הבית".
מדד זה כולל פרמטרים רבים, כגון: לחם, דגנים, בשר, חלב, ביצים, סוכר, משקאות קלים, תבלינים, שירותי דיור (כולל שכר דירה), חשמל, גז, ריהוט, הלבשה, תחבורה, סיגריות, שירותי בריאות, שירותי תרבות, פירות, ירקות וכו'.

הגדרת מדד תשומות הבנייה למגורים (מאת הלמ"ס):
"המדד מודד את השינויים החלים במשך הזמן בהוצאה הדרושה לקניית 'סל' קבוע של חומרים, מוצרים ושירותים המשמשים לבניית בתי מגורים, והמייצג את הרכב הוצאות הבנייה של קבלנים וקבלני משנה".
מדד זה כולל פרמטרים רבים, כגון: שיש, חצץ, אבן, מרצפות, פנלים, מלט, טיח, בטון, בלוקים, מחיצות, פחים, צינורות, מוליכים, עץ לבנייה, שינוע והובלת החומרים, שכר עבודה ועוד. יצוין כי המדד אינו לוקח בחשבון הוצאות יזם, כגון: עלות המגרש, תשלומי אגרות, היטלים, השבחות וכו'.
מדד זה מתפרסם ע"י הלמ"ס מאז שנת 1956 כל 15 לחודש יחד עם מדד המחירים לצרכן.
להלן משקלות סעיפים ומצרכים עיקריים במדד זה:
1. שכר עבודה – מהווה קרוב ל-40% מהמדד (38.85%), כשהחלוקה היא כדלקמן:
א. פועלים (בניין, חשמל, אינסטלציה ואחרים) – 31.9%.
ב. מפעילי ציוד – 0.4%.
ג. צוות ניהול ופיקוח – 6.55%.
2. חומרים ומוצרים – מהווים 44.51% מהמדד וכוללים: חומרי מחצבה, שיש וקרמיקה; מלט איטונג ומוצריהם; ברזל ומוצרי מתכת; מוצרים לעבודות מסגרות, מוצרים ואביזרים לעבודות חשמל ועוד.
3. הובלה – מהווה 4.31% מהמדד וכולל הובלה שכורה (מעל ל-96% מהסעיף) והובלה עצמית.
4. ציוד וכלי עבודה – מהווים 6.81% מהמדד.
5. הוצאות כלליות – מהוות 5.52% מהמדד וכוללות מסים, ביטוח ובדיקות; אחזקת במשרדים והוצאות אחרות.
כאמור במאמרי הקודם, בעבר הוצמדו חוזי רכישת דירה מקבלן למדד תשומות הבנייה למגורים, אך כיום קבלנים רבים מאפשרים לקונה לבחור האם ברצונו להצמיד למדד תשומות הבנייה למגורים, למדד המחירים לצרכן או לשער דולר. כמו במקרה של מע"מ, גלגול עליית המחירים עובר בסופו של דבר ללקוח.2. שער החליפין – עליית שע"ח פוגעת בקבלנים, שכן עליית מחירי הגלם המיובאים מעלה את מחירי תשומות הבנייה.

להלן מספר סיבות אפשריות אשר להן השפעה ישירה ועקיפה על מדד תשומות הבנייה למגורים:
1. מחירי חומרי הגלם (Commodity) – מחירי הברזל, למשל, נמצאים בעלייה מתמדת, כפי שניתן להתרשם מהסחר האירופאי על פני 25 שנה:

2. שער החליפין – עליית שע"ח פוגעת בקבלנים, שכן עליית מחירי הגלם המיובאים מעלה את מחירי תשומות הבנייה.
3. שכר העבודה – מכיוון שלשכר העבודה משקל מהותי (כ-40%) במדד, כל שינוי בו מתורגם ישירות ומשפיע בצורה ניכרת על המדד. סיבות לעליית שכר העבודה יכולות להיות כדלקמן:
א. הגבלות על כניסת עובדים ערבים – העובדים הערבים ידועים בכישוריהם בתחום הבניין, אך מספרם פחת עקב היתרים מידלדלים ומצב בטחוני רעוע (בעיקר מתחילת האינתיפאדות והפיגועים).
ב. צמצום אשרות לעובדים הזרים – רפורמות אלה דוחקות את רגלי העובדים הזרים ו"דוחפות" את רגלי העובדים הישראלים. עלות העסקת העובדים האחרונים יקרה יותר משמעותית מסיבות שיבוארו במאמר אחר.
ג. עונתיות – לעונת הקיץ יש השפעה מהותית על המדד המתוארת, עפ"י הלמ"ס, בהאי לישנא:"הסדר שעות קיץ הינו פרי הסכם קיבוצי, לפיו מונהג יום עבודה מקוצר של 7 שעות, בתשלום עבור 8 שעות בענפים שונים. קיצור יום העבודה מתחיל בענפי הבנייה והסלילה מאמצע יוני ובענף החקלאות מתחילת יולי, והוא מסתיים בערב ראש השנה העברית (כולל). להסדר שעות הקיץ יש השפעה עונתית במרכיב שכר העבודה של מדדי התשומות הנ"ל. שכר העבודה עולה, במדדי תשומות הבנייה והסלילה, ממאי ליוני ומיוני ליולי של כל שנה, ובמדד התשומה בחקלאות מיוני ליולי כל שנה, ויורד עם תום ההסדר כתוצאה מהארכה מחדש של יום העבודה." למרות האמור לעיל בשנת 2006 פורסם צו הרחבה ע"י שר המסחר לשעבר אהוד אולמרט המורה את ביטולו של הסדר זה.
ד. רפורמות בשכר העבודה – לחוזי עבודה, הסכמים קיבוציים, חקיקה, תוספת יוקר ועוד היו השפעות רבות על שכר העבודה בענף הבנייה ומשכך גם על המדד.
4. מחירי האנרגיה – אמנם למחירי ההובלה משקל נמוך יחסית במדד (4.31%), אך בל נשכח כי מחירים אלה גם כן בעלייה מתמדת לאור דלדול המחצבים שנותרו ומשכך גם על המדד.

השוואת מדד המחירים לצרכן למדד תשומות הבנייה למגורים
בהסתכלות רחבת טווח מחודש ינואר 1980 עד לחודש אפריל 2010 ניתן לראות כי מדד תשומות הבנייה למגורים גדל בכ-284,001% במצטבר ובממוצע שנתי של 30.07%.
לעומת זאת, בהסתכלות רחבת טווח מחודש ינואר 1980 עד לחודש אפריל 2010 ניתן לראות כי מדד המחירים לצרכן גדל בכ-297,176% במצטבר ובממוצע שנתי של 30.26%.
אל לנו לטעות ולחשוב שמכיוון שהממוצע השנתי כמעט זהה בין שניהם, לא משנה למה נצמיד את מחיר רכישת דירה מקבלן. דוגמה לכך באה לידי ביטוי בטבלה שלהלן:

כפי שניתן להבין מהטבלה דלעיל, רוכשי דירה מקבלן בשנת 2006, אשר הצמידו (בין אם שמו לב או לאו) את דירתם למדד תשומות הבנייה למגורים, הוסיפו סכום לא מבוטל של 44,900 ש"ח לדירה בשווי של 1,000,000 ₪.
למרבה הצער, כלכלנים סבורים כי לא ניתן לחזות מראש את התפתחות המדד, למרות גלי שמועות כאלה ואחרים הצצים חדשות לבקרים. ניתן להשתמש בניתוחים טכניים על סמך העבר, אך כמובן שדבר זה לא מאפשר לנו לחזות את העתיד באופן מדויק.

למרות האמור לעיל רוכשי הדירות יכולים להתגונן מפני שינויים חדים ע"י אחת או יותר מהדרכים הבאות:
1. הפקדת הכספים שטרם שולמו לקבלן בפיקדון צמוד למדד המחירים לצרכן או לדולר (יש לוודא כי יהיה ניתן להוציא את הכספים בנקודות הזמן שסוכמו עם הקבלן).
2. רכישת אג"ח סחירה צמודה למדד המחירים לצרכן או לדולר.
3. רכישת דולרים במקרה שחוזה הרכישה צמוד לדולר.
4. רכישת תעודת סל מט"ח ("תעודת התחייבות").
5. עסקת פורוורד (FORWARD) או בשמה העברי "חוזה אקדמה" - חוזה מחייב לרכישת כמות של דולרים בשער שנקבע מראש.
6. רכישת אופציית רכש (CALL) – רכישת הזכות (אופציה) לרכוש כמות דולרים נקובה במחיר ידוע מראש. ביום רכישת האופציה יש להוסיף תשלום על ערך הזמן.
יצוין כי לא קיים נייר ערך הצמוד למדד תשומות הבנייה למגורים, אך מכיוון שיש קשר הדוק בינו לבין מדד המחירים לצרכן, לרוכשי הדירות ישנה אפשרות מוגבלת אך טובה להגן על עצמם מפני השינויים במחיר חוזה הרכישה הצמוד.

בהצלחה ברכישת הדירה!