מהמשבר הלה ניתן לגזור מסקנות ולהפיק המלצות למכביר, ואני בטוח שייכתבו עוד ספרים רבים, המספרים היכן טעינו וכיצד ניתן יהיה להיערך טוב יותר בעתיד. הרבה האשמות הוטחו, המון הודאות נשמעו, ועל כן אצרף את דעתי בעניין:
באופן מיקרו-כלכלי
דעתי היא כדעת אלן גרינספאן, יו"ר הבנק הפדראלי לשעבר, שעיקר האשם מוטל על אותן חברות בוול סטריט, שקיבצו יחדיו משכנתאות סאב-פריים לחבילות שנמכרו כניירות ערך מגובי משכנתאות (MBS). הביקוש הגלובלי לניירות ערך אלה היה כה גבוה עד שבנקים להשקעות הפעילו לחצים על מלווים להוריד את סף הזכאות למשכנתאות, כדי שיהיה אפשר לייצר חבילות נוספות וכך למעשה הגיע השוק לסחרור הקיים.
באופן מקרו-כלכלי
קרל מרקס הוא שטען לבעיה מבנית בקפיטליזם בנטייתה למשבריות, וכי המשברים הכלכליים שהוא סובל מהם יהפכו חריפים יותר ויותר בעתיד. עם זאת, כיום מקובלת יותר הדעה כי שווקים קפיטליסטיים אינם נוטים לחוות משברים יותר משווקים אחרים, אלא שהתנהגותם בעת משבר שונה: משבר בשוק קפיטליסטי מאופיין בתנודה מהירה כלפי מטה ומעלה עם כניסה ויציאה מהירים ממנו.
דעתי האישית הינה בהתאם וגורסת כי לא נצליח לחמוק מהמשברים הכלכליים הפוקדים אותנו כל מספר שנים וזאת ללא כל קשר לסוג הכלכלה הנהוגה. הסיבה לכך היא שכמו שקיימים בטבע הגאות והשפל, כך קיימים המחזורים הכלכליים אשר מתקנים את הכלכלה ומביאים אותנו להבחנה אודות עסקים כושלים, שירותים לא נחוצים, יוזמות מיותרות ומהלכים עסקיים שגויים. כל מה שנותר לנו הוא להיערך ברמה ההגנתית ולמתן את ההשפעה ע"י נקיטת מדיניות כלכלית אנטי מחזורית.
הסבר קצר למדיניות כלכלית אנטי מחזורית ניתן למצוא באתר "מעות" ע"י איתן אבניאון:
"מדיניות שנוקטת ממשלה כדי למתן את מחזורי העסקים ולמנוע אינפלציה או מיתון ואבטלה. המדיניות מבוססת על התיאוריה שפיתח הכלכלן האנגלי ג'. מ. קיינס, הממליצה על מדיניות מיסוי והוצאות ממשלתיות המנוגדות למגמה הכללית במשק, דהיינו הגדלת הוצאות הממשלה בתקופה של מיתון כדי להרחיב את הביקוש האפקטיבי. בתקופה של מיתון על הממשלה, לפי תפיסה זו, לפעול לעידוד הפעילות הכלכלית על ידי הזרמה של כספים, הרחבת האשראי, הקלות מס וכדומה על מנת לעודד ביקוש הצרכנים, מצד אחד; ולהגדיל התפוקה, ההשקעות והתעסוקה, מן הצד השני. הנחתו של קיינס היתה כי להזרמת הכספים ולהרחבת התעסוקה תהיה השפעה של מכפיל שתביא להתרחבות הייצור ולגידול בתעסוקה בשיעור העולה פי כמה על האמצעים שהוזרמו להשקעות ויחדשו את התרחבות המשק".
לסיכום, להלן חלק מהמלצותיי אם אנסה לתרגם את האמור לעיל להמלצות מעשיות:
1. על הבנקים לערוך בדיקה מדוקדקת טרם נתינת משכנתאות ובכלל ללווי סאב-פריים ולדרוש ערבים ובטחונות מספקים (חוץ מהבית שנקנה מכספי המשכנתה).
2. על הממשלה לבטל חוקים המעודדים רכישת בתים באופן חסר אחריות, כגון: "חוק מקדמת אפס".
3. על הבנקים להגביל את אחוזי המימון של הנכס הנרכש, דהיינו לא יותר מ-60%. צעד זה יסנן לווים רבים ללא הון עצמי שיהיו תלויים בלעדית בהלוואת הבנק.
4. יש ליצור מנגנון שימנע קשר עסקי או תלות כלשהי בין מוסדות דירוג האשראי לחברות שאת ניירות הערך שלהו דירגו.
5. יש להגביל לווי סאב-פריים לפנות לאפיקי משכנתאות עם שער ריבית קבוע בלבד שמא יעלה ואז יתקשו עוד יותר בהחזר המשכנתה, כפי שאכן קרה.
6. על משרד האוצר לפקח ולעקוב אחר מכשירים פיננסיים מורכבים ולהזהיר בהתאם את הציבור.
7. יש להגביל את קרנות הפנסיה להשקיע בנכסים מסוכנים וזאת עפ"י פרסום מדיניות השקעה, שתפוקח ע"י משרד האוצר.
8. יש להגביל את קרנות הפנסיה, אשר לעמיתים הקרובים לגיל הפנסיה או לאחריו, להשקיע אך ורק בנכסים סולידיים (אג"ח מדינה, תכניות חסכון וכו').
8. יש לאסור על מוסדות הפיננסיים לתגמל באופן שיקשור בין תשואות של השקעה בני"ע לבין שכר, ובמיוחד לא באופן שלילי. ראו דוגמת בנק לאומי: http://www.calcalist.co.il/markets/articles/0,7340,L-3396203,00.html
9. בגופים מוסדיים גדולים, אשר להם השפעה נרחבת על כלכלת המדינה במידה שיקרסו, יש להגביר את הפיקוח כדוגמת שכר הבכירים'. לא ייתכן שגוף גדול, אשר יקבל עזרה מהמדינה עקב חשיבותו מהנימוק TOO BIG TO FALL, יתנהל כראות עיניו בשוטף ("שוק קפיטליסטי", "מדינה חופשית"), אך ב"צוק העיתים" יתלה עצמו במדינה.
10. יש ליצור מדרגות מיסוי במס שבח כדי לדכא בועות נדל"ן למיניהן.
11. יש להשתדל לפזר את הייצוא של מדינה כלשהי לכמה שיותר ארצות כדי לא להיות תלוי באופן כמעט בלעדי בשוק אחד.
באופן מיקרו-כלכלי
דעתי היא כדעת אלן גרינספאן, יו"ר הבנק הפדראלי לשעבר, שעיקר האשם מוטל על אותן חברות בוול סטריט, שקיבצו יחדיו משכנתאות סאב-פריים לחבילות שנמכרו כניירות ערך מגובי משכנתאות (MBS). הביקוש הגלובלי לניירות ערך אלה היה כה גבוה עד שבנקים להשקעות הפעילו לחצים על מלווים להוריד את סף הזכאות למשכנתאות, כדי שיהיה אפשר לייצר חבילות נוספות וכך למעשה הגיע השוק לסחרור הקיים.
באופן מקרו-כלכלי
קרל מרקס הוא שטען לבעיה מבנית בקפיטליזם בנטייתה למשבריות, וכי המשברים הכלכליים שהוא סובל מהם יהפכו חריפים יותר ויותר בעתיד. עם זאת, כיום מקובלת יותר הדעה כי שווקים קפיטליסטיים אינם נוטים לחוות משברים יותר משווקים אחרים, אלא שהתנהגותם בעת משבר שונה: משבר בשוק קפיטליסטי מאופיין בתנודה מהירה כלפי מטה ומעלה עם כניסה ויציאה מהירים ממנו.
דעתי האישית הינה בהתאם וגורסת כי לא נצליח לחמוק מהמשברים הכלכליים הפוקדים אותנו כל מספר שנים וזאת ללא כל קשר לסוג הכלכלה הנהוגה. הסיבה לכך היא שכמו שקיימים בטבע הגאות והשפל, כך קיימים המחזורים הכלכליים אשר מתקנים את הכלכלה ומביאים אותנו להבחנה אודות עסקים כושלים, שירותים לא נחוצים, יוזמות מיותרות ומהלכים עסקיים שגויים. כל מה שנותר לנו הוא להיערך ברמה ההגנתית ולמתן את ההשפעה ע"י נקיטת מדיניות כלכלית אנטי מחזורית.
הסבר קצר למדיניות כלכלית אנטי מחזורית ניתן למצוא באתר "מעות" ע"י איתן אבניאון:
"מדיניות שנוקטת ממשלה כדי למתן את מחזורי העסקים ולמנוע אינפלציה או מיתון ואבטלה. המדיניות מבוססת על התיאוריה שפיתח הכלכלן האנגלי ג'. מ. קיינס, הממליצה על מדיניות מיסוי והוצאות ממשלתיות המנוגדות למגמה הכללית במשק, דהיינו הגדלת הוצאות הממשלה בתקופה של מיתון כדי להרחיב את הביקוש האפקטיבי. בתקופה של מיתון על הממשלה, לפי תפיסה זו, לפעול לעידוד הפעילות הכלכלית על ידי הזרמה של כספים, הרחבת האשראי, הקלות מס וכדומה על מנת לעודד ביקוש הצרכנים, מצד אחד; ולהגדיל התפוקה, ההשקעות והתעסוקה, מן הצד השני. הנחתו של קיינס היתה כי להזרמת הכספים ולהרחבת התעסוקה תהיה השפעה של מכפיל שתביא להתרחבות הייצור ולגידול בתעסוקה בשיעור העולה פי כמה על האמצעים שהוזרמו להשקעות ויחדשו את התרחבות המשק".
לסיכום, להלן חלק מהמלצותיי אם אנסה לתרגם את האמור לעיל להמלצות מעשיות:
1. על הבנקים לערוך בדיקה מדוקדקת טרם נתינת משכנתאות ובכלל ללווי סאב-פריים ולדרוש ערבים ובטחונות מספקים (חוץ מהבית שנקנה מכספי המשכנתה).
2. על הממשלה לבטל חוקים המעודדים רכישת בתים באופן חסר אחריות, כגון: "חוק מקדמת אפס".
3. על הבנקים להגביל את אחוזי המימון של הנכס הנרכש, דהיינו לא יותר מ-60%. צעד זה יסנן לווים רבים ללא הון עצמי שיהיו תלויים בלעדית בהלוואת הבנק.
4. יש ליצור מנגנון שימנע קשר עסקי או תלות כלשהי בין מוסדות דירוג האשראי לחברות שאת ניירות הערך שלהו דירגו.
5. יש להגביל לווי סאב-פריים לפנות לאפיקי משכנתאות עם שער ריבית קבוע בלבד שמא יעלה ואז יתקשו עוד יותר בהחזר המשכנתה, כפי שאכן קרה.
6. על משרד האוצר לפקח ולעקוב אחר מכשירים פיננסיים מורכבים ולהזהיר בהתאם את הציבור.
7. יש להגביל את קרנות הפנסיה להשקיע בנכסים מסוכנים וזאת עפ"י פרסום מדיניות השקעה, שתפוקח ע"י משרד האוצר.
8. יש להגביל את קרנות הפנסיה, אשר לעמיתים הקרובים לגיל הפנסיה או לאחריו, להשקיע אך ורק בנכסים סולידיים (אג"ח מדינה, תכניות חסכון וכו').
8. יש לאסור על מוסדות הפיננסיים לתגמל באופן שיקשור בין תשואות של השקעה בני"ע לבין שכר, ובמיוחד לא באופן שלילי. ראו דוגמת בנק לאומי: http://www.calcalist.co.il/markets/articles/0,7340,L-3396203,00.html
9. בגופים מוסדיים גדולים, אשר להם השפעה נרחבת על כלכלת המדינה במידה שיקרסו, יש להגביר את הפיקוח כדוגמת שכר הבכירים'. לא ייתכן שגוף גדול, אשר יקבל עזרה מהמדינה עקב חשיבותו מהנימוק TOO BIG TO FALL, יתנהל כראות עיניו בשוטף ("שוק קפיטליסטי", "מדינה חופשית"), אך ב"צוק העיתים" יתלה עצמו במדינה.
10. יש ליצור מדרגות מיסוי במס שבח כדי לדכא בועות נדל"ן למיניהן.
11. יש להשתדל לפזר את הייצוא של מדינה כלשהי לכמה שיותר ארצות כדי לא להיות תלוי באופן כמעט בלעדי בשוק אחד.
משכנתא היא ככל הנראה ההוצאה החודשית המשמעותית ביותר כי מדובר בהלוואה גדולה לטווח ארוך
השבמחק